תובנות

אסטרטגיה, קמפיינים, פוליטיקה וקבלת החלטות.

מודלים לקבלת החלטות: 5 שיטות ומתי להשתמש בכל אחת

בקצרה: אין מודל אחד שמתאים לכל החלטה. תהליך DECIDE מתאים לבחירה מסודרת בין חלופות; לולאת OODA מתאימה לסביבה שמשתנה במהירות; SWOT עוזר למפות מצב אסטרטגי; עקרון “מספיק טוב” מונע חיפוש אינסופי; ובדיקה מקדימה של כישלון חושפת סיכונים לפני שמתחייבים. המדריך הזה מסביר איך לבחור ביניהם. מודלים לקבלת החלטות אינם נוסחאות שמייצרות תשובה נכונה. הם מסגרות חשיבה: כל מודל מפנה את תשומת הלב לשאלות אחרות. הבחירה במודל צריכה להתחיל מסוג ההחלטה — לא מהכלי האהוב עלינו. מהו מודל לקבלת החלטות? מודל לקבלת החלטות הוא רצף שאלות או פעולות שמסייע לארגן מידע, להשוות חלופות ולצמצם נקודות עיוורות. מודל טוב עושה שלושה דברים: מבהיר מה מחליטים, מתאים את עומק הבדיקה למחיר הטעות ומוביל לפעולה שאפשר לבחון. המודל אינו מחליף שיקול דעת. הוא גם אינו מבטל רגשות או אינטואיציה. תפקידו ליצור מבנה שבו אפשר לבדוק מה אנחנו יודעים, מה חשוב לנו ומה עדיין אינו ודאי. השוואה מהירה בין חמישה מודלים לקבלת החלטות המודל מתאים במיוחד ל־ השאלה המרכזית DECIDE בחירה מסודרת בין חלופות האם עברנו מהגדרת הבעיה ועד לבחינת התוצאה? OODA סביבה מהירה ומשתנה…

להמשך קריאה ←

איך לקבל החלטה נכונה: 7 שאלות שעוזרות לצאת מההתלבטות

בקצרה: כדי לקבל החלטה נכונה לא צריך לנחש את העתיד. צריך להגדיר במדויק מה מחליטים, לבחור קריטריונים, להשוות חלופות, לבדוק איזו הטיה עלולה להפריע ולקבוע צעד ראשון ומועד לבחינה מחדש. שבע השאלות הבאות הופכות התלבטות עמומה לתהליך שאפשר לבצע. השאלה “איך לקבל החלטה נכונה?” עולה בדרך כלל כשיש הרבה על הכף, מעט ודאות או יותר מדי אפשרויות. דווקא אז אנחנו נוטים לחפש סימן שיאמר מהי הבחירה המושלמת. הבעיה היא שבחיים ובעבודה אין תמיד אפשרות כזאת. החלטה טובה היא החלטה שמבוססת על המידע שהיה זמין בזמן אמת, על המטרות שלנו ועל תהליך שקול — גם אם התוצאה הסופית אינה מושלמת. מהי החלטה נכונה? החלטה נכונה אינה בהכרח החלטה שהסתיימה בתוצאה טובה. אפשר להחליט באופן אחראי ולהיתקל באירוע שלא היה אפשר לצפות, ואפשר להחליט בפזיזות ובמקרה להצליח. לכן כדאי להפריד בין איכות ההחלטה לבין איכות התוצאה. תהליך טוב אינו מבטל סיכון. הוא משפר את הסיכוי לבחור חלופה שמתאימה למה שחשוב לנו, מקטין טעויות צפויות ומאפשר ללמוד לאחר הפעולה. שבע שאלות שיעזרו לקבל החלטה נכונה 1. מה בדיוק אני מחליט — ועד מתי?…

להמשך קריאה ←

מסע בזמן – קבלת החלטות, מסוקרטס ועד כהנמן 

במשך מאות שנים, פילוסופים, מתמטיקאים ופסיכולוגים מנסים להבין, מה הדרך הנכונה להחליט.  העת העתיקה סוקרטס ואפלטון (המאה ה-5-4 לפנה"ס) – הידע כבסיס להחלטה "כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע" – המשפט המיוחס לסוקרטס – מבטא את הרעיון שרק כשאתה מכיר בבורות שלך, אפשר להתחיל לחפש ידע אמיתי. אפלטון, תלמידו, פיתח את התיאוריה וטען שהחלטות טובות, בעיקר שלטוניות, דורשות הבנה של 'הטוב' המושלם. אריסטו (המאה ה-4 לפנה"ס) – הפרקטיקה של החלטות מוסריות אריסטו הוריד את הפילוסופיה מהשמיים לארץ. הוא טען שהחלטות טובות אינן תוצר של ידע תיאורטי בלבד, אלא של פרונזיס – חכמה מעשית שמתפתחת דרך ניסיון וזהירות. הרעיון המרכזי: 'דרך אמצע הזהב'. החלטה נכונה היא לא קיצונית – היא מאוזנת, מותאמת למצב הספציפי, ונובעת מתרגול של מידות טובות. אומץ, למשל, הוא האמצע בין פחדנות לפזיזות. ימי הביניים: תיאולוגיה והחלטות תומס אקווינס (המאה ה-13) – האל כמקור לרציונליות אקווינס שילב את הפילוסופיה של אריסטו עם התיאולוגיה הנוצרית. הוא טען שהשכל האנושי, שניתן לנו על ידי אלוהים, מאפשר לנו להבחין בין טוב לרע ולקבל החלטות מוסריות. ההחלטות הטובות ביותר הן אלו…

להמשך קריאה ←

איך להתגבר על הטיות קוגניטיביות בעבודה

הטיות קוגניטיביות אי אפשר למחוק מהמוח. וגם לא צריך. קיצורי הדרך המחשבתיים שלנו מאפשרים לנו לעבוד מהר, לזהות דפוסים ולהחליט בלי לפתוח אקסל על כל דבר. הבעיה מתחילה כשהחלטה חשובה מקבלת את אותה תשומת לב כמו בחירת ארוחת צהריים. לכן השאלה המעשית איננה “איך נפסיק להיות מוטים”, אלא איך בונים תהליך שמקטין את הסיכוי שהטיה אחת תנהל את ההחלטה. אם אתם רוצים קודם להכיר את ההטיות עצמן, יש כאן מדריך להטיות קוגניטיביות בקבלת החלטות. כאן נתמקד במה עושים בפועל. מודעות היא התחלה, לא פתרון דניאל כהנמן הפך לפופולרית את ההבחנה בין חשיבה מהירה ואינטואיטיבית לבין חשיבה איטית ומכוונת. כהנמן זכה בפרס נובל לכלכלה ב־2002 על מחקריו בשיפוט וקבלת החלטות, שחלק מרכזי מהם נעשה עם עמוס טברסקי. הבעיה היא שגם כשאנחנו יודעים שקיימות הטיות, אנחנו לא בהכרח מזהים אותן בזמן אמת. מנהל שמכיר היטב את המושג “הטיית אישור” עדיין יכול להתאהב באסטרטגיה שלו. משקיע שמכיר עלות שקועה עדיין יכול לומר “כבר השקענו יותר מדי כדי לעצור”. לכן צריך פחות לסמוך על כוח הרצון ויותר על מבנה. 1. לפני דעה – הגדירו…

להמשך קריאה ←

איך לקבל את ההחלטה הכי טובה? לקבל החלטה מספיק טובה.

 

הרעיון שאנחנו יכולים למצוא את ההחלטה האופטימלית מניח שיש לנו זמן בלתי מוגבל, מידע מלא ויכולת קוגניטיבית אינסופית. במציאות – אין לנו אף אחד מהשלושה.

הרברט סיימון הראה שבני אדם פועלים תחת רציונליות מוגבלת (וזכה בפרס נובל). אנחנו לא מחשבים את כל החלופות האפשריות ולא ממקסמים תועלת מתמטית. במקום זאת, אנחנו מציבים רף סביר – ובוחרים באפשרות הראשונה שעומדת בו. הוא כינה זאת Satisficing: שילוב של satisfy ו-suffice. מספיק טוב כדי להתקדם.

המשמעות אינה פשרה אינטלקטואלית, אלא התאמה חכמה למציאות.

במקום לחפש את הטוב ביותר, מגדירים קריטריונים מינימליים.
במקום להשוות אינסוף אפשרויות, עוצרים כשהגענו לסטנדרט מספק.
במקום לשחוק משאבים, שומרים זמן ואנרגיה להחלטות שבאמת קריטיות.

הפסיכולוג בארי שוורץ הרחיב את הרעיון והבחין בין שני טיפוסים:
המקסימייזרים – בוחנים כל חלופה אפשרית כדי לוודא שזו הטובה ביותר. הם משקיעים יותר זמן, אך נוטים לחוות יותר חרטה ותחושת החמצה.
הסטיספייזרים – מגדירים מראש מה חשוב להם, ובוחרים באפשרות הראשונה שעומדת בכך. מחקרים מראים שהם לרוב מרוצים יותר מהבחירות שלהם.

הפרדוקס ברור: יותר אפשרויות לא בהכרח מייצרות יותר אושר. לעיתים הן מייצרות יותר שיתוק.

המרדף אחר מושלמות גובה מחיר רגשי וקוגניטיבי. החלטה אופטימלית על הנייר עלולה להגיע מאוחר מדי, או להשאיר אותנו מותשים. לעומת זאת, החלטה מספיק טובה שמתקבלת בזמן מאפשרת תנועה, למידה ותיקון.

היתרונות ברורים:

מניעת שיתוק מרוב ניתוח – עודף מידע ואלטרנטיבות מוביל לדחייה אינסופית.
הפחתת עומס קוגניטיבי – לא כל החלטה ראויה לאותה רמת אנרגיה.
חוסן רגשי – מי שלא מצפה לשלמות, פחות נשחק מתוצאה לא מושלמת.

בעבודה לא מחכים לנתונים מושלמים כדי להתקדם. אחרת המתחרים יעקפו אותנו.
מגדירים 3–4 קריטריוני סף ברורים בהשקה, בגיוס או בבחירת ספק.
מקבלים החלטה בזמן סביר, ומשפרים תוך כדי תנועה.
מאצילים סמכויות גם אם התוצאה אינה זהה לסטנדרט האישי של המנהל.

בחיים האישיים זה אפילו פשוט יותר. למשל לפני רכישה, קובעים קריטריונים ברורים ומפסיקים לחפש כשהם מתקיימים.

בסופו של דבר, בעידן של שפע אפשרויות, היכולת לומר "זה מספיק טוב עבורי" היא לא ויתור. היא בחירה מודעת לנהל משאבים. שילוב של סיכון עם וודאות. לא כל החלטה צריכה להיות מושלמת. חלקן רק צריכות להיות טובות מספיק כדי לאפשר לנו להתקדם. וזאת ההחלטה הנכונה.


מאמרים נוספים על קבלת החלטות

ליישום הכלים בעבודה ובחיים: סדנת קבלת החלטות „להחליט נכון”.

להמשך קריאה ←

הטיות קוגניטיביות והשפעה על קבלת החלטות

  רוב ההחלטות שלנו לא מתקבלות סביב שולחן ישיבות מסודר, עם גיליון אקסל פתוח וקפה ליד. הן מתקבלות באמצע החיים עצמם – בתנועה, בלחץ, בשיחה אקראית, מול הודעה שקופצת בטלפון. מהר. לפעמים כל כך מהר שאנחנו לא שמים לב שכבר החלטנו. דניאל כהנמן הפך את ההבחנה בין שני אופני חשיבה לפופולרית: מערכת 1 ומערכת 2. כהנמן זכה בפרס נובל לכלכלה ב־2002 על מחקריו בשיפוט וקבלת החלטות, שחלק מרכזי מהם נעשה עם עמוס טברסקי:מערכת 1 – מהירה, אינטואיטיבית, רגשית, כמעט אינסטינקטיבית.מערכת 2 – איטית יותר, בוחנת, אנליטית, דורשת מאמץ ותשומת לב. מאחר ובמהלך יום רגיל אנחנו מקבלים אינספור החלטות קטנות וגדולות, המוח בוחר לרוב במסלול המהיר. זו לא עצלות – זו הישרדות קוגניטיבית. כדי לא לקרוס מעומס, אנחנו משתמשים בקיצורי דרך מחשבתיים – יוריסטיקות. הן חכמות, יעילות, חוסכות זמן ואנרגיה, ולעיתים קרובות גם מובילות אותנו למקומות מדויקים. אבל לצד היעילות שלהן, הן גם יוצרות הטיות קוגניטיביות. אנחנו לא רק טועים לפעמים – אנחנו נוטים לטעות באותו אופן שוב ושוב. וכשטעות חוזרת על עצמה, היא כבר לא רגע חד־פעמי. היא דפוס. המפתח…

להמשך קריאה ←

מחלת הספק – מה היה קורה אם…  

הבעיה בהחלטות היא שהתוצאה מגיעה אחרי ההחלטה. ברגע שאנחנו כבר יודעים מה קרה, המוח משכתב את הסיפור: “היה ברור”, “ידעתי”, “איך לא ראיתי את זה”. אבל בזמן אמת לא היה לנו את המידע שיש לנו עכשיו. זו אחת הסיבות שחרטה כל כך משכנעת. היא לוקחת החלטה שהתקבלה בתנאי אי־ודאות ושופטת אותה כאילו התוצאה הייתה ידועה מראש. תוצאה רעה לא בהכרח אומרת שההחלטה הייתה רעה אפשר לקבל החלטה טובה ולקבל תוצאה רעה. ואפשר לקבל החלטה גרועה ולצאת ממנה מצוין. אם בדקתם תחזית מזג אוויר, לקחתם מטרייה ובסוף לא ירד גשם – זו לא בהכרח הייתה החלטה טיפשית. ואם נהגתם במהירות מופרזת ולא קרה כלום – זו לא הופכת את ההחלטה לטובה. כדי ללמוד באמת צריך להפריד בין שני דברים: איכות תהליך ההחלטה והתוצאה. הטיית הבדיעבד: אחרי שזה קרה הכול נראה ברור הטיית הבדיעבד היא הנטייה להרגיש שאירוע היה צפוי יותר אחרי שכבר התרחש. בדיעבד אנחנו זוכרים היטב את הסימנים שתמכו בתוצאה ושוכחים את כל הסימנים שהצביעו לכיוונים אחרים. בארגון זה נשמע כך: “היה ברור שהמוצר לא יעבוד”, “כולם ידעו שהספק יאחר”,…

להמשך קריאה ←

אולי

 

‏'אולי' זו המילה שהכי מזיקה ליכולת קבלת ההחלטות שלכם. למה היא מזיקה, מה היא באמת אומרת, ואיך מפסיקים להשתמש בה.

התשובה השנייה האהובה עליי בעולם היא "לא". 

הראשונה היא "כן". 

עם "אולי" אין לי מה לעשות. 

“אולי” כמעט תמיד מסתיר משהו: פחד להגיד לא, חוסר בהירות, או קושי להתחייב. 

במסגרת הסדנה, אנחנו לומדים לעקור את ה”אולי” מהחיים.

אם יש התלבטות, אפשר לומר, אני צריך לחשוב על זה, או לבקש עוד מידע. להיות אקטיבי. לא פסיבי. לקחת אחריות.

 אם הבעיה היא להגיד לא – הימנעות – אז חשוב לתרגל את המילה הזאת. להתמודד עם אי נעימות קטנה, במקום אי נעימות גדולה שתחכה לכם בהמשך הדרך מול הצד השני ומול עצמכם. להיות חד. 

לענות "אולי" זה גוסטינג לחיים שלכם. קורוזיה לתהליך קבלת ההחלטות שמרחיקה אתכם מדיוק ושקט (עוד שני עקרונות חשובים בתהליך קבלת ההחלטות עליהם נלמד). לכן, אחד התרגולים המעשיים האהובים עלי בסדנה, הוא שאלון אסוציאטיבי של כן או לא. תרגול שעוזר להתמרכז, להתחבר לליבה, להקשיב לאינטואיציה, ולכבד את הזמן שלנו ושל האחר. 

 


מאמרים נוספים על קבלת החלטות

ליישום הכלים בעבודה ובחיים: סדנת קבלת החלטות „להחליט נכון”.

להמשך קריאה ←