שוק חופשי של דעות. אחריות אחת על ההחלטה.
אחד הדברים שיכולים לבוא טוב (לפעמים גם רע) בקמפיינים פוליטיים הוא שבחדר אחד יושבים יחד מנהלי שטח, אנשי פרסום, דוברות, סוקרים ויועצים פוליטיים. כולם יכולים להביע דעה.
גם בנושאים שאינם בתחום הישיר שלהם. ובלי עין הרע אלה אנשים שיש להם מה לומר. מנהל השטח יכול להעיר על קופי, הסוקר להציע רעיון לסרטון, והדובר לערער על האסטרטגיה.
שוק חופשי של דעות, אבל בסוף הקמפיינר מחליט ונושא באחריות. בדרך מותר לזרוק רעיונות ולשנות כיוון בלי פחד.
גם יצא לי לעבוד בקמפיינים או לייעץ לארגונים, בהם אנשים פחדו להביע דעה שנשמעה לא שגרתית, כי פחדו לטעות. חששו שיגידו שהרעיון שלהם לא טוב או מטופש. זאת היתה רוח המפקד או התרבות הארגונית. על הפנים.
קמפיינר או מנהל צריך לעודד רעיונות פחות שגרתיים, לאפשר לעובדים להעז, גם במחיר של טעות, ולקחת עליה אחריות. למה? כי הפחד הזה לא נשאר בחדר הדיונים. הוא הופך לדפוס קבלת החלטות. בחירה לא במה שהכי טוב לארגון, אלא במה שהכי בטוח אישית לעובד אם משהו ישתבש.
לקריאה נוספת: סליחה, טעיתי: איך תרבות ארגונית שלא מפחדת מטעויות מסייעת לצמיחה — על קבלת החלטות מתגוננת והטיות קוגניטיביות שגורמות לארגונים שלמים לשחק בונקר.